الحكم على ناصر الشاعر بالسجن الفعلي 8 أشهر
الجولان - جولاني - 07\07\2011

ناصر الشاعر

حكمت محكمة إسرائيلية في الناصرة ، اليوم الخميس، على الشاب ناصر الشاعر بالسجن 8 اشهر والسجن مع وقف التنفيذ لفترة 12 و 6 اشهر وفقا لنوع المخالفات التي يرتكبها ، وغرامة مالية بقيمة 2500 شيكل.

وأدانت المحكمة ناصر الشاعر (37 عاما - من سكان قرية مجدل شمس) بتهمة "الاعتداء على موظف خدمة الجمهور في ظروف خطيرة"، وذلك خلال عملية الاشتباك مع الشرطة الإسرائيلية في ذكرى النكسة، التي حدثت في مجدل شمس الشهر الماضي.

فيما يلي بروتوكول المحكمة وقرار الحكم:

בפני: כב' השופטת – לילי יונג-גפר, סגנית הנשיא 44826-06-11

המאשימה מדינת ישראל

נגד הנאשם נאסר שאער

<#2#>
נוכחים: מטעם המאשימה – מתמחה גב' מיכל אפלבוים
מטעם הנאשם – בעצמו ועו"ד פואד פרג'

פרוטוקול
<#3#>
גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות והתפרעות.

2. הנאשם הינו תושב מג'דל שמס, ומתגורר בבית פרטי סמוך לגדר המערכת ולשטח המכונה "גבעת הצעקות".
ביום 15.5.11 צויין האירוע המכונה "יום הנכבה". אותו יום התרחש אירוע אלים שבמהלכו פרצו מפגינים סורים את גדר המערכת הסמוכה למג'דל שמס, חדרו לתחום הכפר והתעמתו עם כוחות הביטחון שנכחו במקום. חלק מתושבי הכפר נטלו אף הם חלק בהפרות הסדר, ובסופו של דבר הסתיימו העימותים במותם של מפגינים ובפצועים מקרב חיילי צהל והמפגינים. הנאשם עצמו לא נטל חלק בארוע זה.

3. ביום 5.6.11, יום השנה למלחמת ששת הימים, צויין האירוע המכונה "יום הנכסה".
על רקע אירועי ה- 15.5.11, ומחשש להסתננות חוזרת של מפגינים סורים לתחומי מדינת ישראל, נערכו כוחות הביטחון משעות הבוקר המוקדמות לאורך גדר המערכת במג'דל שמס, והאזור הוכרז שטח צבאי סגור.

4. במהלך אותו יום התקהלו שוב מפגינים סורים רבים לאורך הגדר, כשחיילי צה"ל פועלים להרחקתם מן הגדר. במקביל, התקהלו גם מפגינים תושבי ישראל במג'דל שמס סמוך לגדר המערכת.
סמוך לשעה 19:00 ירו שוטרים רימוני גז על מנת לפזר את המפגינים הסורים, ובתגובה החלו המפגינים תושבי ישראל ליידות אבנים, בלוקים, מוטות ברזל ובקבוקים לעבר חיילי צה"ל ושוטרים במשטרת ישראל.
הנאשם נטל חלק בהתפרעות זו ויידה אבנים אל עבר חיילים.
במהלך אותה התפרעות שתוארה לעיל, נפצע שוטר מאבן שפגעה בראשו והוא נזקק לטיפול רפואי, וזאת בעת שסייר בין הבתים בגבעת הצעקות.

5. במעשיו אלו נטל הנאשם חלק בהתפרעות, תקף בצוותא עם אחרים את אנשי כוחות הביטחון שהינם עובדי ציבור, על מנת להפריע להם למלא את תפקידם וכשהוא מזויין בנשק קר.

6. הצדדים הגיעו להסדר טיעון אשר במסגרתו תוקן כתב האישום, הנאשם הודה במיוחס לו על פי כתב האישום המתוקן והורשע, והצדדים השמיעו טיעוניהם לעונש באופן חפשי, כאשר כל צד חפשי להסתמך על חומר ראיות מוך תיק החקירה.

7. התובעת טוענת כי האירוע מיום 5.6.11, שבגינו הורשע הנאשם, אינו אלא חוליה בשרשרת אירועים שהחלה באירועי ה- 15.5.11.
במסגרת טיעוניה לעונש הגישה התובעת תקליטור ובו כתבה של ערוץ 2 בטלויזיה, המתעדת חלקים מתוך אירועי יום 5.6.11. בכתבה ניתן לראות את ההתפרעות הקשה המתוארת בכתב האישום, את יידוי האבנים והחפצים האחרים אל עבר כוחות הביטחון השונים, ואת הנאשם עצמו המזוהה בבירור בצילום, כאשר הוא מיידה בכוח ובמכוון, כמו רבים מן האחרים, אבנים אל עבר החיילים.

8. התובעת מתארת את מצב הדברים אותה עת כלחימה של ממש, שבמסגרתה פעלו חיילי צה"ל והשוטרים לשם שמירה על בטחון תושבי המדינה ועל גבולותיה של המדינה, כאשר הנאשם ורבים אחרים מעמידים את אותם חיילים ושוטרים בסכנה ממשית ומוחשית, משבשים את היכולת המבצעית שלהם, ומעמידים אותם במצב בלתי אפשרי כאשר מצדו האחד של הגבול עליהם להתמודד עם אלפי אזרחים של מדינת אוייב המנסים לפרוץ בכוח את גדר הגבול, ומצדו השני של הגבול, עליהם להתמודד עם מפגינים תושבי המדינה שניצבו במקום גבוה יותר ויידו לעברם מכל הבא ליד.

9. בהמשך, מדגישה התובעת את החומרה הרבה שבה רואה מערכת אכיפת החוק את האירועים, ומפנה אף לפסיקה בנושא הפגיעה במוסדות שלטון החוק ופגיעה בשלטון החוק.
היא מציינת במיוחד את התעוזה הרבה שבה פעלו המתפרעים, את היידוי המסיבי של אבנים וכלי משחית אחרים לעיני עשרות מצלמות, תוך גרימת סיכון רב ובהעדר מוחלט של מורא מפני החוק ומשרתיו.

10. עוד התייחסה התובעת לחומרה הרבה שיש באופן הנפוץ של הפרת הסדר– זריקת אבנים. היא מציינת כי זריקת אבנים אל עבר כביש או כלי רכב כפי שהדבר קורה במקרים רבים, מגבשת עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה שהעונש עליה הוא עד 20 שנות מאסר. לשיטתה, על אף שלנאשם מיוחסות עבירות שהעונש המירבי בגינן הוא 5 שנות מאסר, אין לראות את מעשיו כנופלים בחומרתם מן המעשים המגבשים עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ואף ההפך, לטענתה, הוא הנכון. לדבריה, יש לראות בחומרה רבה יותר את יידוי האבנים בהקשר בטחוני, כאשר המעשים נועדו לשבש את פעילות צה"ל שעה שגבולות המדינה נתונים בסכנה ממשית.

11. התובעת מבקשת לראות את האירועים בהקשר הכללי של המצב במזרח התיכון לאחרונה, לרבות המתיחות וחוסר היציבות בסוריה, באופן המלמד כי אירועים מן הסוג שאירע במועדים שתוארו לעיל צפויים לשוב ולהתרחש בעתיד, ועל כן, מלבד מרכיב הגמול, יש לשלוח במסגרת גזר הדין גם מסר הרתעתי אל עבר הנאשמים ואחרים.

12. לסיכום מבקשת התובעת לגזור על הנאשם עונש הנגזר מן העונש המירבי הקבוע בחוק, תוך התחשבות בגילו הצעיר ועברו הנקי של הנאשם, ותוך העדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.
משכך, מבקשת היא לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל ממש לתקופה ממושכת וכן מאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי.

13. הסנגור מדגיש את נסיבותיו האישיות החיוביות של הנאשם, שהינו רווק כבן 37, נטול כל עבר פלילי, אשר בחר במקצוע הטבחות בו הוא עובד מזה שנים רבות. תחילה עבד כשכיר בבתי מלון שונים בארץ, וכיום הוא מנהל מסעדה קטנה בכפרו.
הנאשם הוא בן למשפחה נורמטיבית אשר איש מבניה לא הסתבך עם החוק, אביו חקלאי, אמו עקרת בית ואחיו עוסקים בבנין ומנהלים חיים תקינים.
הסנגור מדגיש כי הנאשם לא נטל כל חלק באירועי ה- 15.5.11, אשר מחומרתם אין הוא ממעט.

14. אשר לאירועי יום 5.6.11, טוען הוא כי זקני הכפר התערבו כדי להפסיק את יידוי האבנים, ואף שהמעשים נמשכו, הרי בסופו של דבר, בהתערבות המכובדים, הופסקה כליל זריקת האבנים. בענין זה מפנה הוא להודעתו של מפקד כוח המשטרה במקום, רפ"ק מני בנימין.
לטענתו, הנאשם נטל חלק רק בחלקו הראשון של הארוע, ואזי חדל.

15. עוד טוען הוא, כי האירועים התרחשו ממש בפתח ביתו של הנאשם, ואין מדובר במי שהגיע במיוחד למקום כדי להשתתף באירועים. לדבריו, הנאשם הוא בשר ודם, מדובר בארוע חריג והנאשם שחזה בארוע החריג שבמסגרתו המון תוסס ואלים לא נרתע מכריזה ומגז מדמיע המשיך להתקדם עד לפתיחת כוחות הביטחון של ישראל באש, ואזי נסחף, תפס אבנים וזרק אותן אל עבר הגדר.
לטענתו, מדובר ברגעים בודדים וללא כל התארגנות והכנה ולא נשקפה למעשה סכנה של ממש לגבולות המדינה.

16. יצויין כי טענותיו של הסניגור עומדות בחלקן בסתירה לאמור בכתב האישום שבו הודה הנאשם ועל פיו הורשע. כפי שהובהר לעיל, הודה הנאשם בזריקת אבנים אל עבר חיילים ולא אל עבר הגדר, וגם טענתו כי השתתף רק בחלק מן האירוע, או כי מדובר ברגעים בודדים אין לה ראיה, ואין מדובר אלא בטענתו הוא. אדרבא: תיאור האירוע בכתב האישום מלמד כי מדובר באירוע מתמשך ומתגלגל שנמשך זמן לא מבוטל.
גם טענתו ולפיה לא נשקפה סכנה לגבולות המדינה אינה מבוססת. אדרבא: נראה בבירור כי אלמלא פעולתם הנחרצת של כוחות הביטחון, היה הגבול נפרץ ואלפי אזרחי מדינת אוייב היו נכנסים אל תחום המדינה, כפי שארע ביום 15.5.11.

17. הסניגור טוען כי הנאשם נטל באופן מיידי אחריות למעשיו, הודה במיוחס לו מיד בחקירתו הראשונה וגם בבית המשפט בשלב מוקדם ואף הביע חרטה עמוקה על מעשיו. לדבריו, הנאשם הפיק לקח ממעשיו, הוא מודע לדברים ומסוגל להתמודד עמם ולא לחזור עליהם בעתיד.
הוא מציין כי הנאשם פתח באותו יום את ביתו לשירותי מד"א, וכי האירועים אינם מאפיינים את חייו שהם חיי עבודה וצנע, ואינם אלא מעידה חד פעמית.
הסניגור מציין גם כי הנאשם לא הוזמן לחקירה מיד לאחר האירועים, על אף שהיה בידי המשטרה צו מעצר, וכאשר הוזמן בסופו של דבר טלפונית, הגיע מיידית בכוחות עצמו, נכנס לחקירה, שיתף פעולה ומסר גירסה מלאה.

18. לסיכום מבקש הסניגור להעדיף גישה שיקומית על פני מיצוי הדין עם הנאשם, ומפנה לפסיקה בעבירות חמורות יותר ובהם הוטלו עונשים מאוזנים, לשיטתו. על כן מבקש הוא להסתפק בעונש מאסר על תנאי, קנס והתחייבות ובמידת הצורך גם צו מבחן.
לחלופין, במידה ויוחלט לגזור עליו מאסר בפועל, מבקש הוא לאפשר לנאשם לרצותו בעבודות שירות.

19. הנאשם אף הוא ביקש לומר את דברו. הוא ביקש סליחה על המקרה וטען כי מדובר בחולשה של 10 דקות שלאחריהן לא היתה עוד זריקת אבנים על החיילים והשוטרים. לדבריו, לא היתה לו שום כוונה מעולם לפגוע בחוקי המדינה, כל חייו שמר על עסקו וביקש לסייע למשפחתו.

20. מלאכת גזירת דינו של הנאשם אינה קלה. מחד ענין לנו באדם נורמטיבי ככלל, שלא הסתבך מעולם בעבירה קלה כחמורה, אשר הודה במיוחס לו מיד עם תחילת חקירתו ואף מיד בפתח משפטו והביע חרטה על מעשיו. לא נטען כלפי הנאשם כי השתתף בתכנון המעשים או כי היה ממארגני או מובילי ההתפרעות, ואין גם ראיה כי פגע בעצמו במי מאנשי כוחות הביטחון.

21. מאידך, ניצבים אנו בפני מצב דברים מיוחד וחריג בחומרתו. מדינת ישראל מוקפת במדינות אוייב מיום הקמתה, ונאלצת להיאבק יום יום ושעה שעה על עצם קיומה ועל שמירת גבולותיה ובטחון אזרחיה. כוחות הביטחון עושים ימים כלילות בפעולות סיכול, אבטחה ותגובה לפעילות עויינת, ובכך מאפשרים לתושבי המדינה לחיות את חייהם ככל האפשר בשלווה ובביטחון, כפי שחיים תושבי מדינות אחרות בעולם.

22. התנכלות למדינה, אזרחיה וגבולותיה הם, איפוא, נתון שעמו חיה המדינה דרך קבע, ותפקידם של כוחות הביטחון להתמודד עמה.
התנכלות ואלימות כלפי כוחות הביטחון מתוך תחומי המדינה הינה תופעה בלתי נסבלת, שיש בה מעבר לחומרה הרבה שבעצם הפגיעה באנשי כוחות הביטחון, משום אלמנט של פגיעה בביטחון המדינה עצמה. במיוחד חמורים הדברים כאשר פגיעה זו נעשית תוך כדי פעילות הגנה אינטנסיבית על גבולות המדינה, ובפועל, תוך סיוע לאותם אזרחי מדינת אוייב הדורשים את רעתה של המדינה ומבקשים את נפשה.

23. עשיית שימוש ביידוי אבנים וחפצים פוגעניים אחרים, מצריכה גם היא התייחסות מיוחדת.
כבר נפסק בעבר כי השלכת אבן הינה מעשה המסכן חיי אדם ויש להתייחס אל אבן ככלי נשק קר ומסוכן. לעניין זה ראה דבריו של כב' השופט חשין בבש"פ 7103/00 פלוני נ' מדינת ישראל, ובש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ' מוחמד מחמוד חמד:
"אולם, אבן הפוגעת בראשו של אדם עלולה להורגו נפש או להופכו נכה לכל חייו, וחלילה לנו כי נתעלם מסיכון זה. גם גילו הצעיר של המשיב אין די בו, שהרי כפי שנאמר במקום אחר 'אבן אשר ידה אותה נער בן 15 פגיעתה רעה לא פחות מאבן אשר ידה אותה איש מבוגר'". נזכור כי דוד - אשר לימים היה דוד המלך - לא היה אלא נער רועה צאן, אך עלה בידו להכות בחלוק-נחל ולהשתיק לעד את גולית הנורא".

עוד ראה גם דבריו של השופט לי-רן בת.פ (ירושלים) 4090/00:
"מעשה של יידוי אבנים בכלל, ובשוטרים ובאנשי כוחות הביטחון האחרים בפרט, הפך להיות בתקופה האחרונה למעשה נפוץ ונפיץ כאחד. אבן הפוגעת באדם עלולה להרוגו או להפכו לנכה לכל ימי חייו, וכבר היו דברים מעולם במקומותינו...
יתרה מזאת, מעשה של ידויי אבנים בשוטרים או באנשי כוחות הביטחון האחרים אינו אלא מעשה שנועד לפגוע פיזית בשוטרים, ולקעקע בכך את יסודותיה של חברה שוחרת חוק וסדר. זהו מעשה הקורא תיגר על שלטון החוק. זהו מצב שאסור לנו להשלים עמו. שמירת חוק וסדר הינה תנאי מוקדם והכרחי לקיום חברה וממלכה, ובלעדי שלטונו של חוק והבטחתו של שלום הציבור ושלומם של הפועלים לשמירת החוק והסדר, לא תיכון לא חברה ולא ממלכה. היודה אבן בשוטרים מעיד על עצמו כי הוא מסוכן לביטחונו של הציבור ושלוחיו, ובהיותו כזה, צפוי הוא להיענש בחומרא".

לדברים אלו מצטרפת גם אני, בכל הכבוד, ואף ביתר שאת בנסיבותיו של תיק זה.

24. התייחסות סלחנית לתופעות מן הסוג שהודגם באירועים נשוא תיק זה, ואשר בהם נטל הנאשם חלק פעיל, אינה באה בחשבון בשום פנים ואופן, אם חפצי חיים אנו.
על כל תושב ואזרח של מדינת ישראל לדעת, כפי שיודע כל תושב ואזרח של כל מדינה מתוקנת בעולם, כי מעשי אלימות כלפי אנשי כוחות הביטחון של המדינה, ובמיוחד תוך כדי פעילותם, תוך הפרעה ופגיעה בפעילותם וסיוע לכוחות עויינים לא יתקבלו בהבנה כלשהי, וייענו בענישה ממשית ומחמירה, תוך העדפת האינטרס הציבורי, גם כאשר מדובר באנשים נטולי עבר פלילי.

25. על עונשו של הנאשם לא רק לבטא את יסוד התגמול בגין המעשים החמורים שעשה ונסיבותיהם, אלא גם יסוד הרתעתי.
כפי שידוע לכל, נוצרה לאחרונה דינמיקה בלתי יציבה באזורנו, המנוצלת על ידי גורמים עויינים למדינה לשם יצירת לחצים ופרובוקציות כדוגמת האירועים שתוארו לעיל. למרבה הצער, ניתן להניח ברמה גבוהה של ודאות כי מדינת ישראל וכוחות הביטחון שלה ייאלצו להתמודד בעתיד, ואולי אף בעתיד הקרוב, עם אירועים דומים, ועל כן מחובתו של בית המשפט לשגר מסר נחרץ ומרתיע כלפי כל מי שיעלה בדעתו לנסות ולפגוע בכוחות הביטחון בפעולותיהם לשם הגנה על המדינה וגבולותיה.
ענישה מקלה וסלחנית במקרה זה, תעודד ללא ספק חזרה על מעשי ההתנכלות לכוחות הביטחון מצד תושבי ישראל שעשו כן, ורק ענישה מכאיבה תגרום להם אולי להרהר בטרם יחזרו על מעשים אלו.

26. נקל לשער מה היה עונשם של אותם אזרחים סורים שצבאו על גדר המערכת, אילו עשו הם כלפי כוחות הביטחון הסוריים מעשים כדוגמת מעשיהם של הנאשם וחבריו.
מדינת ישרא